האם חובת הפקדת ייפוי כוח מתמשך – תנאי ואין בלתו? / עו״ד צבי מונדשיין
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
סעיף 32יא (א) לחוק הכשרות המשפטית מתנה את כניסתו לתוקף של ייפוי הכוח המתמשך, בהפקדתו אצל האפוטרופוס הכללי, וזה לשונו: "הממנה יפקיד את ייפוי הכוח המתמשך אצל האפוטרופוס הכללי ... הפקדת ייפוי הכוח היא תנאי מוקדם לכניסתו לתוקף של ייפוי הכוח". דברים נכוחים וברורים. האומנם כך?
עיון בדברי הצעת התיקון מס' 19 לחוק מעלה כי הוראת המחוקק בדבר חובת הפקדת ייפוי הכוח נובעת משתי סיבות עיקריות: האחת – מודל הפקדה זה מאפשר למקורבים הרלוונטיים לממנה לדעת על קיומו של ייפוי הכוח וכך יימנע מצב של מינוי אפוטרופוס בניגוד לרצון הממנה, או שייעשו פעולות בניגוד להנחיות המקדימות שנתן הממנה. השנייה – כיוון שהממנה עצמו חייב להפקיד את ייפוי הכוח באופן אישי, תצומצם אפשרות זיופו של ייפוי הכוח.
בפס"ד שניתן ביום 7/2/19 [1] נידונה בקשת רשות ערעור שהגישו בניו של י.א, אדם שמונה לו אפוטרופוס. במהלך הדיון התקבלה הודעת האפוטרופוס הכללי לפיה חתם י.א על ייפוי כוח מתמשך והפקידו כנדרש. למרות זאת מונה לו אפוטרופוס, החלטה שאושרה בידי ביהמ"ש קמא.
ביהמ"ש המחוזי מתח ביקורת על החלטות ביהמ"ש קמא בכותבו:
באשר להגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס לגופו ולרכושו של מר א', הבקשה הוגשה בדרך לא נכונה ושגויה. המבקשים ידעו שאביהם חתם על ייפוי כוח מתמשך, ומשכך הם היו צריכים ללכת בנתיב שמתווה סעיף 33א(א)(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולהגיש בקשה להפעלת ייפוי הכוח המתמשך בצירוף חוות דעת ערוכה כדין (סע' 32יט(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות... ודוק. תיקון מס' 18 קובע כי יש להימנע ממינוי אפוטרופוס כאשר הופקד ייפוי כוח מתמשך. הוראה זו מבהירה כי אפוטרופוס וייפוי כוח מתמשך הם מוסדות שאינם יכולים להתקיים זה בצד זה. אם הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס, והופקד ייפוי כוח מתמשך – ייפוי הכוח גובר. (ההדגשה שלי – צ.מ)
ביהמ"ש מדגיש כי עם הודעת האפוטרופוס הכללי על קיומו של ייפוי הכוח המתמשך, היה על ביהמ"ש קמא לחדול מהליכי מינוי האפוטרופוס, וללכת בדרך שאותה מתווה חוק הכשרות המשפטית, היינו קיום הוראות ייפוי הכוח, וזאת כאמור כתוצאה מהפקדת ייפוי הכוח כנדרש. שכן לו לא היה מופקד, הודעת האפוטרופוס הכללי לא הייתה מתקבלת בביהמ"ש, בשל חוסר ידיעתו כי נחתם ייפוי כוח, וההליכים היו נמשכים כסדרם.
למרות התוצאה הסופית של פסה"ד, אין מנוס מהקביעה כי הפקדת ייפוי הכוח כנדרש אצל האפוטרופוס הכללי, לא מנעה את ה"תאונה המשפטית" שנגרמה מההליכים המשפטיים שננקטו במקרה זה, ואף לא מנעה את מינוי האפוטרופסים לאדם שחתם על ייפוי הכוח ואף הפקידו כנדרש – בניגוד לתכלית ההפקדה כפי שעלתה מדברי הצעת החוק.
הבה נצייר מקרה שלפיו חתם אדם על ייפוי כוח מתמשך, במסגרתו מינה את בנו האחד לשמש כמיופה כוח, ועוד בטרם הופקד ייפוי הכוח אצל האפוטרופוס, אץ רץ בנו השני של הממנה והגיש בקשה למנותו כאפוטרופוס על אביו.
האם ביהמ"ש יחל בהליך מינוי אפוטרופוס על סמך העובדה כי ייפוי הכוח לא הופקד ואיננו מופיע במאגרי האפוטרופוס? האם יתחשב ביהמ"ש ברצונו של האדם שבא לידי ביטוי בחתימתו על ייפוי הכוח, למרות שזה טרם הופקד כנדרש?
שאלה זו צריכה להיבחן על סמך עקרונות הפרשנות והגישות השונות שהותוו בידי ביהמ"ש העליון. לדוגמה: בעבר ידע כל סטודנט למשפטים שנה א' כי עפ"י סעיף 8 לחוק המקרקעין, דרישת כתב בעסקת מקרקעין היא קונסטיטוטיבית, היינו דרישת חובה שאין אפשרות להתנות עליה. כיום, תשובה לשאלה האם עסקת מקרקעין ללא העלאתה על כתב היא כשרה, מותנית בנסיבות המקרה וייתכן, אומנם במקרים חריגים מאד, כי עסקה תוכשר אף ללא דרישת כתב.
דוגמה נוספת: סעיף 55 לחוק הירושה שכותרתו "מעין צוואה" קובע כי: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה ... רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה ..." המילים "איש ואישה" פורשו ע"י ביהמ"ש כחלים אף על בני זוג מאותו מין.[2] בפרשנותו זו, העומדת בניגוד מוחלט למילות החוק, נתן ביהמ"ש פתח להכנסת מדיניות שלטעמו תורמת לצמצום ההפליה בין מסגרות משפחתיות שונות.
דוגמאות אלו מבהירות את המתח המתמיד בין מילות החוק הנתונות לפרשנות דווקנית-מילולית, לבין רצונו של ביהמ"ש לצקת לתוכן גישות והשקפות עולם שאינן דווקא מתחום המשפט, אולם לטעמו יש בהן כדי לשקף את רצון המחוקק, או יותר נכון, את רצון המחוקק כפי שביהמ"ש מבין אותו ומשתמש בו ע"מ להחדיר עקרונות של סדר חברתי, צדק, חלוקה שוויונית, תום לב ועוד. ביהמ"ש אינו רואה עצמו רק כפרשנו המוסמך של החוק, אלא כנושא דגלים חברתיים ועקרונות סוציאליים – כפי הבנתו.
מגמה זו ניכרת היטב בפסקי דין רבים בנושאי משפט שונים, ובאה לידי ביטוי בהחדרתם של מושגים מדיסיפלינות אחרות שתפסו מקום של כבוד בכותל המזרח של הפרשנות המשפטית, כמו עקרון תום הלב, התנהגות האדם הסביר ועוד.
כך למשל בדיני חוזים ידועה הגישה הפרשנית שלפיה ייתכן מצב שביהמ"ש יפרש התניה חוזית או סעיף חוזי בניגוד לאמור בו, זאת אם סבר שתכליתו של החוזה והאפשרות לקיימו, מחייבים פרשנות שונה ולעיתים נוגדת ללשון המפורשת לאותו הסעיף או לאותה התניה.
ומן הכלל אל הפרט. בדברי ההסבר לתיקון הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נאמר:
במסגרת שינויים חברתיים אלה, הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות אוכלוסייה אלה, אשר ראתה בהן קבוצות חלשות הזקוקות לסעד ולהתערבות מטעם המדינה - סעד והתערבות אשר את תוכנם קבעה המדינה באופן חד–צדדי, ובמקומה צמחה גישה השמה דגש על כבודם ועל זכויותיהם של אנשים מקבוצות אלה, הן זכויות אזרח שמהן נהנה כל אדם והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי. גישה זו מבקשת להעצים ולהגביר את עצמאותם של אותם אנשים. הגישה האמורה גם שמה דגש על שונותו ונבדלותו של כל אדם ואדם, על קיומו של מגוון מוגבלויות אשר אין להתייחס אליהן כמקשה אחת וכן על הצורך בכיבוד רצונו של האדם המסוים, עד כמה שאפשר, ושיתופו בהחלטות הנוגעות אליו. .. הצעת חוק זו נועדה להביא לידי ביטוי בחוק את הגישה החדשה ואת העקרונות העומדים ביסודה, ובכך לחזק את מעמדם של חסויים במדינת ישראל, ואת שמירת כבודם וזכויותיהם. (ההדגשה שלי – צ.מ)
בבסיס התיקון עומדת ההנחה כי כיבוד רצונו ושאיפותיו של הממנה הם ערך עליון הגוזר את שינוי המצב המשפטי שלפיו מינוי אפוטרופוס הוא ברירת מחדל, גם אם צעד זה נוגד את רצונו של החסוי. אשר על כן, כתיבת ייפוי כוח המעגנת את הוראותיו ועצמאותו, ומשקפת את החלטות האדם באשר לעתידו כאשר לא יוכל עוד לדאוג לעצמו – מהווה תחליף למוסד האפוטרופסות האנכרוניסטי.
במקרה שהצגנו, מתנגשים שני ערכים: האחד, כיבוד רצונו של האדם כפי שמשתקף בעובדה שחתם על ייפוי כוח, והשני, הליכה במתווה חוק הכשרות המורה כי הפקדת ייפוי הכוח היא תנאי מוקדם לכניסתו לתוקף.
פסקי הדין שנכתבו בעניין זה מועטים מאד, כך שחיפוש תקדים בנושא לא ירפא את הספק המתעורר. יחד עם זאת הטמעת הגישות השונות המשתקפות בפסיקה, זו המצמצמת והדווקנית וזו המרחיבה – תגזור שתי תוצאות משפטיות מנוגדות המובילות למציאות שונה, בוודאי זו של הממנה/החסוי.
אם ביהמ"ש יבחן את המקרה שלפניו ויגיע למסקנה כי אף בהעדר הפקדת ייפוי הכוח אצל האפוטרופוס, מקורבי הממנה מודעים לכתיבתו באופן שאינו מעלה ספק בפומביותו של ייפוי הכוח בקרב המעגל הרלוונטי של הממנה, ובנוסף לא עולה ספק באשר לאותנטיות של ייפוי הכוח והאפשרות כי הוא מזויף רחוקה, הרי ששילוב גורמים אלו יחד עם השאיפה הקיימת בבסיס הדברים והיא כיבוד רצונו של הממנה והאוטונומיה שלו – יובילו למסקנה כי יש להעדיף את מסלול ייפוי הכוח המתמשך הגם שקיים חסר במילוי דברי החוק בכך שלא הופקד כנדרש.
שיקולי ביהמ"ש האם ללכת בדרך "פורצת גדר" זו, תלויים מן הסתם בגישתו הכוללת לפרשנות החוק המותנית כמובן אף בהרכב המותב היושב בדין, ועד כמה הוא נכון לאמץ את הגישה המרחיבה לעומת ההיצמדות לסעיפי החוק והליכה בגישה הדווקנית שתוביל למינוי אפוטרופוס, אולם עלולה לגרום לתוצאה קשה שסביר להניח שהמחוקק מבקש למונעה, והיא אי כיבוד רצון הממנה.
[1] ע.א ואח' נ' י.א, היועמ"ש ואחרים, 21463-01-19, ניתן ע"י כב' השופטת ורדה פלאוט
[2] ע"א (נצ') 3245/03, ע.מ. נ' היועמ"ש במשרד האפוטרופוס
